קינצוגי, השבור הוא היפה. זה נכון לצלחות, לרהיטים וגם בתים.


כל פריט בחיינו יצבור מן הסתם את פגעי הזמן. שבר קטן בקצה צלחת, שריטה בלתי נראית על השידה או סדק חסר משמעות בקיר. גם אם שמישות החפץ לא נפגמת, הפגם הוויזואלי לבדו יכול להטריף את הדעת. במקרים חמורים יותר, כשהחפץ נשבר לגמרי אנחנו נוטים להיפטר ממנו ללא מחשבה יתרה. ערכם של חפצים כאלו מדרדר מיד לדרגה של מוצר משומש וחסר ערך וקרוב לוודאי שיוחלפו בחדש בהזדמנות הראשונה.
התפיסה המערבית המותנית שמשהו שבור הוא פגום ויש להחליפו, מקבלת פרשנות הפוכה ביפן. דווקא במדינה שמייצרת את המוצרים המוקפדים והאיכותיים שניתן להעלות על הדעת, מתקיימת במקביל גישה עיצובית שמכבדת את החפץ לאורך כל מחזורי חייו ומוצאת יופי ועומק בשברים.

הגישה הזו נקראת kintsugi, שאפשר לתרגמה מיפנית ל ״איחוי מוזהב״. הטכניקה מפתיעה ממש, לפיה מדביקים מחדש כלי חרס שנשברו, אך במקום להצניע את קווי התיקון בתקווה שלא יראו אותם, משתמשים בדבק צבוע בזהב דווקא כדי להבליט כל חיבור. הפגמים הופכים ליתרונות אסתטיים מכֻוָּונים ומספרים את סיפורו של החפץ.